על קול ה’ במעמד הר סיני נאמר (דברים ה, יט): “קול גדול ולא יסף” ומובא על כך במדרש (שמות רבה פ’ כ”ח): “שלא היה לו בת קול” (=הד). לכאורה באופן טבעי קול הקורא במדבר יש לו הד, מדוע הקב”ה היה צריך לעשות נס מיוחד ולשנות את חוקי הטבע, כדי שלקול לא יהיה הד?
מסביר הרבי (ליקוטי שיחות כרך ד’ עמ’ 1092) כי כדי שיהיה הד התנאי הוא שהעצם המחזיר את הקול יהיה קשיח ובעל יכולת החזרה, כי עצם רך למשל, סופג את הקול בקרבו ולא יוצר הד. כאשר הקב”ה אמר: “אנכי ה’ אלוקיך”, הקול היה כל כך גדול, ששום דבר לא יכול היה לעמוד מולו. הקול חדר אל תוך כל העצמים ולכן לא חזר הד.
תופעה זו לא היתה חד-פעמית רק במעמד מתן תורה, אלא בכל פעם שיהודי לומד תורה קול התורה חודר אל תוך כל המציאות שסביבו. חז”ל אומרים (תענית יא.) שלעתיד לבוא “קורות ביתו של אדם מעידים בו”, שכן הם סופגים את קול התורה שלמד.
לאור האמור, עלינו לדאוג שהקול הרוחני הנשמע בביתנו כמו גם ההתנהגות היום-יומית יחדרו ויספגו בכל חדר וחפץ בבית.
*
ניקח לדוגמא את שולחן שבת. לפעמים משמש השולחן כ”שולחן ניתוחים”, שמעלים עליו אנשים שונים, ונגררים להוצאת שם רע או אבק לשון הרע, ואם מישהו חלילה פגע בנו במשך השבוע, אנחנו יכולים להתבטא בחריפות יותר, שהרי אנחנו בוודאי צודקים, ואז הכול מותר, ומרוב כעס שוכחים, שכיהודים שומרי מצוות עלינו להתנהג ולדבר עפ”י ההלכה, ואף לנהוג כבוד איש ברעהו. לעומת זאת, אם ננצל את שולחן השבת לדברי תורה, סיפורי צדיקים והתעוררות באהבת ישראל – “יספוג” גם הבית את קולות הקדושה.
בעידן הטכנולגי המתפתח בכל יום, נכנסים לביתנו מכשירים משוכללים אשר הקולות והתכנים שבהם הינם לעיתים ההפך מהקול האלוקי. מחשבים המחוברים לרשת האינטרנט או מכשירי טלפון “חכמים” (סמארטפון), או עיתונים וספרי קריאה, שאינם הולמים בית יהודי חסידי. עלינו לדאוג שבבית שלנו ישמע הקול האלוקי שנספג בו.
ידועה אמרתו של הרבי מקוצק, כי הקב”ה נמצא במקום שנותנים לו להיכנס. בכל בית, מלבד ההורים, ישנו “דייר שלישי” – הרי הוא הקב”ה, אם ישנם שני כיורים במטבח והכשרות נשמרת – הקב”ה “גר” במטבח, אם בסלון ישנה ספריה של ספרי קודש וקול התורה נשמע בבית – הקב”ה נמצא בסלון. ובל נשכח שה”דייר השלישי” משתתף בהוצאות הבית, המשכנתא או השכירות…
פעם הגיע אלי זוג הורים, שהתלוננו על התנהגות בנם בן ה-16, והאשימו את המוסד החינוכי בו הוא לומד. שאלתי אותם איזה סוג עיתונים וספרי קריאה הם קוראים בבית? למשמע שאלתי התרעמו במקצת: “מה זה משנה מה אנו עושים בחיינו הפרטים? מה זה קשור לבעיה שלשמה באנו לרב”? הסברתי להם כי הילדים בבית מרגישים כשההורים מתפשרים על דברים מסוימים ולפעמים “יפה כוח הבן” והוא מחליט על מה הוא רוצה להתפשר. לעומת זאת כשההורים עקביים ולוקחים ברצינות ומקפידים על קלה כבחמורה, מבלי ל”עגל פינות”, הילדים יקלטו, יפנימו ויישמו את ההתנהגות שרואים בבית, גם בהיותם במקומות אחרים.
כשנזהר גם יותר במצוות שבין אדם לחבירו, בהתנהגות והתבטאויות, לא יהיה הד בבתים שלנו והקול האלוקי של “אנכי” יספג בקירות הבית.
ההבטחה ש”בנינו ערבים בעדנו” תוכל להתקיים במלואה, אם נהיה דוגמא חיה לילדינו, וכך נהיה ערבים לערבות שלהם, ונזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות, עד ל”תורה חדשה מאיתי תצא” (ישעיהו נ”א, ד), בביאת משיח צדקנו ובקרוב ממש.
