מתקרבים אנו לחג החנוכה הנקרא ע”ש חנוכת המזבח וחנוכת בית המקדש, המנורה וכל שאר כלי המקדש, והוא גם מלשון חינוך הבנים והבנות. ההוראה עבורנו מחג החנוכה, שבו נמצא שמן טהור, היא שגם החינוך של ילדינו לא יתערבב עם שמנים טמאים. ביטוי לכך נמצא גם בשנה המיוחדת שאנו נמצאים בה – היא שנת השמיטה.
נאמר על שנת השמיטה: “וכי תאמרו מה נאכל“? – מסביר הרבי שכאשר באים להורים בדרישה שיגדלו את ילדיהם כיהודים, שיחיו חיים יהודיים, ע”י שיקבלו חינוך כשר, ישנם הורים השואלים: אם עיקר לימודם של הילדים יהיה רק לימוד תורה וכיצד לקיים את מצוות הבורא, איך בבוא העת יעבדו הילדים לפרנסתם, הרי בדרך הטבע עליהם ללמוד מקצוע?
על כך עונים: “וברכך ה’ אלוקיך בכל אשר תעשה” – לא צריך להשקיע את כל הראש בענייני הפרנסה, מספיק עשיה מועטת בבחינת “בכל אשר תעשה”. קורס מקצועי מזורז בגיל מבוגר, יכול להיות שווה משקל לשנות לימוד רבות בגיל צעיר.
אמנם מאחר שאין סומכין על הנס, צריכה להיות אחיזה מסוימת בדרך הטבע. כשיגיע לגיל שיזדקק לעבוד לפרנסתו, הקב”ה יתן לו את הרעיון הנכון, לבחור את הפרנסה שמתאימה לו, ואחר כך יתקיים בו “וברכך ה’ אלוקיך” עד ש”ברכת ה’ היא תעשיר”, שהקב”ה יתן לו עשירות כפשוטה בעניינים גשמיים.
והעיקר הוא, שתיכף מקטנותם צריכים לתת לילדים חינוך יהודי ללא פשרות וללא שום היתרים, כדי להבטיח ש”גם כי יזקין לא יסור ממנה”, אי אפשר להסתמך על כך, שכאשר הילד יתבגר, ידריכו אותו כיצד לנהל מלחמה, ולא להתפעל משום מונע ומעכב, וידרשו ממנו לשם כך מסירות נפש. לכן חכמי ישראל בכל הדורות השקיעו כוחות גדולים ביותר על חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקודש.
ויהי רצון, שכמו שבימים ההם, עזר הקב”ה שבמשך זמן קצר נעשה “מסרת כו’ ביד עוסקי תורתך” וחנכו את בית המקדש עם נרות כאלו שמאירים לנו עד היום הזה, עד שאפילו “משתשקע החמה”, כאשר בחוץ הולך ומחשיך, מאירים בתי בני ישראל, כך גם “בזמן הזה”, נזכה שבמהרה בימינו ירד ויתגלה מקדש טהור שבנוי למעלה, ע”י שנכין מקום ראוי להעמידו עם חינוכם הטהור של ילדי ישראל.
