משולחנו של הרב

“והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר“(שמות, י”ג, י”ד)  . על מילים אלו אומר רש”י: “יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן”. בלקוטי שיחות כרך ל”א לפרשת בא (ג) אומר הרבי כי יש שני סוגי “בנים” של “מחר”: “יש

במגילת אסתר (פרק ט’ פסוק כ”ח) נאמר: “והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם”. על המילים “משפחה ומשפחה” אומר רש”י: “מתאספין יחד, אוכלים

בפרשיות השבוע אנו קוראים מסיפורי אבותינו, ומעשה אבות הם סימן לבנים. הקב”ה ציוה את אברהם רק באופן כללי: “קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה“. אברהם אבינו לא חיכה

נמצאים אנו בפתחה של שנה מיוחדת במינה – שנת הקהל. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו כולם חוזרים וחיים מחדש את מעמד הר סיני. כל עם ישראל “אנשים נשים וטף” ביחד, “כאיש אחד בלב אחד”, היו שומעים “באימה וביראה” פרשיות

במאמר המוגה האחרון שזכינו לקבל מהרבי לעת עתה, דיבור המתחיל “ואתה תצוה“, מציין הרבי בתחילתו שמשה רבינו ועם ישראל הם בדוגמת הראש והרגל כמו שכתוב “שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו”. ישראל הם הרגלים של משה ומשה הוא

אנו נכנסים לשנה מיוחדת, היא שנת השמיטה, הבאה לידי ביטוי בשמיטת קרקעות: “ושבתה הארץ שבת לה’.. שבת שבתון יהיה לארץ..”, וגם בשמיטת כספים: “מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא

המגילה שאנו קוראים בימי הפורים נקראת “מגילת אסתר”, על שם אסתר המלכה. נשאלת השאלה, מדוע המגילה נקראת רק על שם אסתר ולא מגילת “מרדכי ואסתר”, הרי למרדכי היה חלק עיקרי בביטול הגזירה, ובפרט שכל הפעולות שעשתה אסתר להצלת העם היהודי

באגרת המפורסמת של הרבי הרש”ב ע”ה מיום ט”ז בכסלו תרס”ב (מופיע במבוא ל”קונטרס ומעין” ולפני י”ט כסלו ב”היום יום”) נכתב בין היתר: ” י”ט כסלו .. החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחַיוּת נפשנו ניתן לנו”. הרבי מדייק (ליקוטי שיחות

מתקרבים אנו לחג החנוכה הנקרא ע”ש חנוכת המזבח וחנוכת בית המקדש, המנורה וכל שאר כלי המקדש, והוא גם מלשון חינוך הבנים והבנות. ההוראה עבורנו מחג החנוכה, שבו נמצא שמן טהור, היא שגם החינוך של ילדינו לא יתערבב עם שמנים טמאים.

כנהוג בליובאוויטש מכריזים “ויעקב הלך לדרכו” (בראשית,לב,ב) ונכנסים לעבודת החורף, ואז נפגשים עם פרשת “נח” – פרשת מי המבול. מי המבול מסמלים את הדברים המבלבלים, הן בענינים הגשמיים – דאגות הפרנסה – “תהום רבה”, והן בענינים הרוחניים – טרדות ודאגות