גלגולו המופלא של מכתב
כפי שסיפרתי פעם, בזכות מכתב מ’אגרות קודש’ שלמדתי על הסדר, החלטתי להגיע ל-ג’ תמוז ביוהנסבורג בדרום אפריקה בפעם השניה. כשהגיע הזמן לנסוע, ארזתי את מזוודתי ולקחתי איתי תיק צד, שבו רציתי לשים כמה ספרים כדי ללמוד. ניגשתי לארון הספרים שלי, וראיתי כרכי ‘אגרות קודש’ של הרבי באנגלית. אמרתי לעצמי: אני נוסע כעת למדינה של דוברי אנגלית, אז אקח איתי כרך אחד.
מכיוון שמקפידים בטרמינל על משקלו של תיק הצד, חיפשתי את הכרך הדק ביותר. שלפתי כרך שהעין שלי קלטה שהוא הדק ביותר, הנחתי אותו בתיק הצד ונסעתי לשדה התעופה.
התיישבתי בטיסת הלילה ולא פתחתי במהלכה את הספר. כשהגעתי ליוהנסבורג, השליח של הרבי, הרב דוד מסינקה קיבל את פני בשדה התעופה. שאלתי אותו:
“האם השליח הראשי של הרבי לדרום אפריקה, הרב מנחם מענדל ליפסקר, נמצא בעיר?”.
“כן, הוא עדיין נמצא”, ענה לי, “אבל הוא טס היום לרבי בשעה שתיים”.
ביקשתי ממנו: “האם אתה יכול לסדר לי כעת פגישה איתו? אני רוצה לקבל את ברכתו על הגעתי למדינה שהוא שליח אחראי שלה מטעם הרבי כי ‘שליחו של אדם כמותו'”.
סידרו לי מיד לאחר התפילה להיפגש עם הרב ליפסקר. ישבתי עמו ודיברנו. שנינו גדלנו בטורונטו באותה עיר. אני מכיר את הוריו, והוא מכיר את הורי. היתה לנו שיחה ידידותית, ביקשתי את ברכתו והוא העניק לי אותה, וכך נפרדנו.
אחר כך הגעתי לבית שבו אירחו אותי. הוצאתי את ספריי מתיק הצד, כדי ללמוד את השיעורים הקבועים שאני לומד בכל יום. פתחתי את ה’אגרות’ של הרבי והמכתב הראשון היה מכתב ליהודי מיוהנסבורג!…
אני ‘חי עם הזמן’, וקראתי את המכתב. יהודי שעוסק במדיטציה שאל את הרבי על כך, אז הרבי ענה לו, שלנו יש ‘מדיטציה יהודית’, וזו ההתבוננות לפני התפילה. יש להיזהר מאוד משאר ענייני מדיטציה, כי יש מדיטציות שיכולות להיות בעניינים של עבודה זרה, אבל ‘מדיטציה יהודית’, שזו ההתבוננות שאנחנו מתבוננים לפני התפילה, בוודאי רצויה. הרבי ממשיך וכותב: “בטח אתה תיכנס לשליח שלי ביוהנסבורג, הרב ליפסקר והוא יכול לדבר איתך על התבוננות בתפילה”…
סיימתי את המכתב, ואמרתי לעצמי: הו! מעניין. כעת אני ביוהנסבורג, והייתי אצל הרב ליפסקר…
באותו לילה התוועדתי בבית הישיבה עם בחורים. הרצאתי לפניהם וסיפרתי להם איך הגעתי לדרום אפריקה, על כך שהיתה לי תשובה מהרבי שכדאי לנסוע פעם נוספת לדרום אפריקה. סיפרתי להם גם על המכתב שהיה לי על מדיטציה, ואיך שמיד לאחר שהייתי אצל הרב ליפסקר, הרבי כתב: “בטח אתה תיכנס לשליח שלי ביוהנסבורג, הרב ליפסקר”.
סיימתי לדבר, וניגש אלי בחור בן שש עשרה שאמר לי:
“אתה יודע, כבוד הרב, שהמכתב הזה שסיפרת עליו כעת, זה מכתב שהרבי כתב לאבא שלי”. התפעלתי: “כן?! זה מאוד יפה שניגשת אלי, כי כעת זה כבר מכתב ‘עם כתובת'”. במוצאי שבת נתתי הרצאה לפני כל הקהל, ובסופה בא אלי יהודי מבוגר שאמר לי:
“אתה סיפרת על מכתב בנושא מדיטציה, שבו הרבי מזכיר את הרב ליפסקר?”. אישרתי זאת והוא המשיך: “ילד ניגש אליך ואמר שאביו קיבל את המכתב?”. אישרתי שוב והוא אמר: “אני אביו”, והוסיף:
“אני רוצה להגיד לך משהו. זה המכתב הראשון שקיבלתי מהרבי בחיי. אחר כך קיבלתי עשרות מכתבים נוספים מהרבי, אבל מה שמאפיין את המכתב הזה, שזהו המכתב היחידי שבו הרבי אמר לי לעשות דבר מה ולא עשיתי. כשהרבי כתב לי להיכנס לרב ליפסקר לדבר על התבוננות בתפילה, אמרתי אז לעצמי: מה יש לי ללכת לדבר על התבוננות לפני התפילה, הרי אני יודע מה זה להתבונן בשעת התפילה! ולכן לא הלכתי.
שאר המכתבים שקיבלתי מהרבי, שבהם אמר לי לעשות דברים מסוימים, עשיתי אותם, אבל את הוראת המכתב הזה לא קיימתי. אתה היית צריך להגיע לדרום אפריקה, שלושים שנה אחרי שקיבלתי את המכתב, ולהתוועד על המכתב הזה, לדבר על זה, והבן שלי ישמע כדי שאני אדע שהגיע הזמן שאקיים את המכתב ואכנס לרב ליפסקר כדי לדבר איתו על התבוננות בתפילה!”…
ואני ראיתי איזו השגחה פרטית, איזו הדרכה נפלאה של הרבי שמלווה אותנו! אני נוסע לדרום אפריקה ולוקח איתי באקראי כרך של ‘אגרות קודש’ באנגלית, ופותח אותו במכתב על דרום אפריקה, שהרבי כותב ליהודי על מדיטציה, הבן שלו נמצא בהתוועדות בשעה שאני מספר על כך, הוא מספר לאביו שמבין את ההשגחה הפרטית, ואומר לי שהוא הולך לקיים את ההדרכה שהרבי נתן לו לפני שלושים שנה…
