בברכות קריאת שמע אנו אומרים בכל יום: “ובנו בחרת .. וקרבתנו מלכנו”, וע”ז נכתב בשו”ע אדמו”ר הזקן (סימן ס’ סעיף ד’): “שכשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה, וקרבתנו להר סיני”. לכאורה מה ההבדל בין מתן תורה למעמד הר סיני? מובא בשם הקדמונים כי ההדגשה על מעמד הר סיני היא על האופן שבו ניתנה התורה – בקולות וברקים.
מזה אנו לומדים שלא מספיק רק ללמוד תורה לעצמינו ולחנך את בני משפחתנו, אלא צריך לעשות זאת באופן של “קולות וברקים”. להכניס חיות ושמחה בעבודת השם והתלהבות בלימוד התורה. מסופר (ספר השיחות תש”ה) שפעם ישבו החסידים לפני חג השבועות ודיברו ביניהם מה צריכים לבקש מה’ בליל שבועות, ושאלו את האדמו”ר האמצעי מה דעתו בענין זה. הם חשבו שהוא יענה כי רוצה בפנימיות התורה, הבנה והשגה וכו’. אך הוא ענה: הייתי מתברך שיהיה לי לבת האש של מתן תורה.
*
סיפר הרב יצחק הוטנר ע”ה, שהיה מראשי מועצת גדולי התורה באמריקה ומעורכי אוצר מפרשי התלמוד, היה קשור עם הרבי וחסידות חב”ד, שבהיותו ילד כבן שמונה חזר מהתלמוד תורה וסיפר לאמו שהיום סיים את פרק המפקיד במסכת בבא מציעא. לאחר מכן הלך לנוח בחדרו וכאשר קם כעבור זמן מה הבחין שעל השולחן הונחה מפה לבנה ועליה פמוטים ובמטבח ריח של עוגה הנאפית בתנור ואמו לבושה בבגדי שבת. כששאל את אמו לפשר הדבר, איזה אורח עומד להגיע אליהם, ענתה: “הרי סיימת את פרק המפקיד, ובשבילי זה יום שמחה. כשאבא יחזור הביתה, נעשה חגיגה לכבוד סיום הפרק”. ומסיים הרב הוטנר את סיפורו כי באותו רגע הבין כי התורה היא דבר חביב, עד אותו יום כל ההסברים לא השפיעו עליו כמו אותו מעמד של החגיגה שהכינה אמו לרגל סיום הפרק.
אבי ע”ה נהג בכיתות שלימד לעשות סיומים על פרשה בחומש, וכדי להעצים את האירוע, היה “מוכר” בין התלמידים את הזכות לקרוא את סיום הפרשה ובזה היו עורכים מסיבה גדולה.
אלו הן דוגמאות ל”קולות וברקים” ו”לבת אש” שצריכים ללוות את לימוד התורה. כי כאשר מקיימים תורה ומצוות בחיות והתלהבות, נשאר רושם לכל החיים. כתוב בספרים הקדושים שהמלאך האחראי על הס”מ נקרא סמאל שהם ראשי תיבות – סיום מסכת אין לעשות – כי הוא לא אוהב את הרעש והשמחה דקדושה שעושים בסיום מסכת.
*
יש לנו את האפשרות בבתים שלנו להדר במצוות עם קולות וברקים – לקשט את שולחן שבת, בעת הפרשת חלה לקרוא לבני המשפחה, לברך בקול, כדי שכולם יענו אמן, ולהזכיר לכולם שזוהי עת רצון ועוד כהנה וכהנה.
זכורני שסבתא שלי ע”ה היתה מקפידה להדליק נרות בבגדי שבת, ועומדת לפני הנרות באימה וביראה, ולאחרי ההדלקה היתה מתפללת במשך דקות ארוכות. מזה למדתי כי המצווה באה לידי ביטוי לא רק בהדלקה עצמה, אלא גם בזוהר והאור שסביב ההדלקה.
האדמו”ר הזקן כותב בלקוטי תורה (אמור לה:) שספירת העומר היא מלשון “אבן ספיר”, שהיא אבן מאירה, מלשון ספירות ובהירות. ע”י שנקיים את המצוות ונלמד תורה בחיות ובהתלבות,נעשה אותם מאירים ובהירים, וכך נזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
